החלטה בתיק פש"ר 987-05

1.         בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מר פרוכטר משה (להלן: "החייב"), לביטול החלטה, שניתנה ביום 26/01/12 ואשר עניינה הוצאת פקודת מאסר כנגד החייב, הגדלת תשלום החודשי ומתן רשות לנאמן להגיש בקשה לפירוק שיתוף או למינוי שמאי.

            כן עותר החייב, לעיכוב ביצוע ההחלטה עד לקביעת דיון בבקשה.

2.         החייב טוען, כי לא זומן לדיון שנקבע ליום 26/01/12 והחלטת בית המשפט ניתנה במעמד צד אחד. לטענתו, הינו זכאי לממש את זכות הטיעון ומן הצדק לבטל את ההחלטות שניתנו בהיעדרו ולעכבן עד לקיום דיון בבקשות.

3.         הנאמן והכנ"ר מתנגדים לבקשה. לטענתם, נקבע מועד הדיון בעקבות בקשה לדחיית מועד דיון, שהוגשה על ידי החייב, ומכאן שהיה עליו להתעדכן במועד הדיון שנקבע.

            באשר להחלטות שניתנו בישיבת בית המשפט מיום 26/01/12, ציינו הנאמן והכנ"ר, כי אלה ניתנו בבקשות שהוגשו זמן רב לפני הדיון, כאשר החייב לא נתן תגובה בכתב לבקשה, הקשורה לפקודת המאסר, הגם שבית משפט הורה בהחלטתו מיום 15/11/11, כי ככל שהחייב מתנגד לבקשה, ימסור תגובתו תוך 10 ימים.

            זאת ועוד, הנאמן והכנ"ר ציינו בתגובתם, כי אף לגופו של עניין היה מקום להיעתר לבקשת הנאמן, שכן החייב מבזה את החלטת בית המשפט וממועד מתן צו הכינוס אינו משלם תשלומים חודשיים שוטפים ואף אינו מגיש דו"חות.

            באשר להחלטה הנוגעת להעלאת התשלום החודשי טענו הנאמן והכנ"ר, כי החייב נתן תגובתו לבקשה ואף התקיים דיון בנוכחותו ביום 04/03/10 וההחלטה ניתנה על סמך כל החומר שעמד בפני בית המשפט ולא בעקבות הדיון שהתנהל ביום 26/01/12.

            ביחס להחלטה הנוגעת לעניין מינוי שמאי מקרקעין נטען על ידי הנאמן והכנ"ר, כי אין בהחלטה כדי לפגוע בזכויות החייב ו/או אשתו ולא ניתנה בשלב זה החלטה בדבר פירוק השיתוף.

            מכל הנסיבות המפורטות טוענים הנאמן והכנ"ר, כי אין להיעתר לבקשת החייב.

4.         לחייב ניתנה זכות תשובה, ואולם החייב לא הגיש תשובה לבקשה תוך המועד שנקצב ו/או בכלל, ואולם בתאריך 18/03/12 הגישו החייב ואשתו, הגב' מלכה פרוכטר, בקשה נוספת לביטול ההחלטות שניתנו ביום 26/01/12. במסגרת זו טענו השניים, כי בקראם את פרוטוקול הדיון מיום 26/01/12 והחלטה שניתנה בעקבות האמור באותו דיון, הזדעזעו השניים מהשקרים שהושמעו בדיון ומההתעלמות החצופה ממציאות הדברים, תוך שהעלו, בין היתר, את הטענה, כי הינם משלמים ו/או שילמו חובם לנושות וכי הנאמן לא פעל כהלכה לגבייה בתיקי הוצאה לפועל שניהלו החייבים.

5.         לאחר ששקלתי את בקשת החייבים ואת תגובת הנאמן והכנ"ר, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

6.         המועד שנקבע לדיון בבקשות הנאמן ליום 26/01/12 נקבע לאור בקשות דחייה שהוגשו על ידי החייב ו/או על ידי אשתו ולאחר שדיון שהיה קבוע ליום 05/01/12 נדחה לבקשת החייב ואשתו.

            בעל דין, המגיש בקשה לבית משפט לדחיית דיון, עליו לעקוב אחר מתן החלטה בבקשה, להתעדכן ולפעול על פיה, ולפיכך יש לראות את החלטת בית משפט מיום 04/01/12, במסגרתה נדחה הדיון ליום 26/01/12, כזימון כדין לדיון שנקבע. ראה: ע"א 247/90, משה כהן נ' ברכה זינזינה (פרסום נבו), 20/12/90; וכן ע"א (תל-אביב) 41709-01-11, ליעד גורדון נ' פרופ' גורסקי מאיר (פרסום נבו), 07/04/11.

            למעלה מן הצורך אציין, כי בהחלטה על דחיית מועד הדיון שנקבע ליום 05/01/12 נדחה הדיון ליום 26/01/12 ומועד זה צוין בצורה ברורה במסגרת ההחלטה שניתנה.

            מהאמור לעיל עולה, כי ככל שהחייב לא ידע על דחיית הדיון, היה עליו להגיע לאולם בית המשפט ביום 05/01/12 וממילא היה נוכח לדעת כי הדיון נדחה לבקשתו, ואגב כך היה מגלה אודות מועד הדיון הנדחה. ככל שהחייב לא התייצב לדיון שנקבע ביום 05/01/12, אמור היה החייב ללמוד אודות דחיית הדיון ממילא, מכוח ההחלטה שניתנה, אשר בה נקבע הן כי הדיון יידחה והן מועד הדיון החדש, שנקבע ליום 26/01/12.

            גם אם אצא מהנחה שכל טענות החייב נכונות, לפיהן לא ידע אודות מועד הדיון שנדחה לבקשתו, הרי שחובה על בעל דין ובא כוחו לעקוב בשקדנות אחר בקשתם ואחר מועד הדיון החדש שנקבע, ובהקשר זה היה על החייב ו/או בא כוחו לפנות למזכירות בית משפט ולהתעדכן במועד הדיון הנדחה.

            וראה: רע"א 1849/11, חנה שמואל נ' משה בלישה (פרסום נבו), 28/03/11.

            לאור כל האמור לעיל, יש לראות את החייב ובא כוחו כמי שזומנו כדין לדיון שנקבע ליום 26/01/12 ויש לראות בהם כמי שלא טרחו להגיע לישיבת בית המשפט, חרף זימונם כדין. לפיכך, אין מקום לביטול ההחלטות שניתנו ביום 26/01/12 מחמת חובת הצדק.

7.         לגוף העניין, לא מצאתי כי יש מקום לעכב את ביצוען של ההחלטות שניתנו.